פסק-דין בתיק בר"ע 46934-11-11

השופטת לאה גליקסמן

1.     לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 7.11.11 (השופטת שרה שדיאור; תע"א 2498-09), בה נדחתה בקשת  המערערת לדחיית הודעת צד ג' על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. כמו כן נדחתה בקשת המערערת לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן- חוק הבוררות).

השתלשלות האירועים וההליכים בין הצדדים:

2.     ביום 6.10.2004 נחתם הסכם בין המערערת (להלן- שיב"א) לבין המשיבה (להלן- דפוס), לפיו שיב"א מכרה לדפוס את פעילות בית הדפוס שהיה בבעלותה (להלן- ההסכם). במסגרת ההסכם דפוס רכשה משיב"א את מכונות הדפוס, מוניטין, התקשרויות עם לקוחות ועוד. בין היתר נקבע בהסכם כי חלק מעובדי בית הדפוס, לרבות המשיבים הפורמאליים 2 - 4 (להלן - העובדים) יעברו לעבוד בדפוס החל מחודש נובמבר 2004 (להלן גם- המועד הקובע) ודפוס תשמור על רציפות תקופת עבודתם לעניין זכותם לקבל פיצויי פיטורים ותקיים את כל התחייבויותיה של שיב"א כלפי העובדים על פי תנאי עבודתם, לרבות בגין התקופה  שלפני המועד הקובע.

3.     בין שיב"א לבין דפוס התגלעו חילוקי דעות בנושאים שונים אשר נדונו בהליך בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 37076/08). הליך זה הסתיים בהסכמה, שניתן לה תוקף של פסק דין (להלן - הסדר הפשרה). בין היתר הוסכם כי "התובעת [= שיב"א - ל.ג.] מתחייבת לשפות את הנתבעת [= דפוס - ל.ג.] בגין כל דרישה או תביעה שתוגש, אם תוגש, כנגדה מאת עובדי הנתבעת שהועסקו אצל התובעת  בעבר, בגין תקופת העסקתם אצל התובעת, בהתאם לסעיף 6(2) להסכם מכירת הפעילות מיום 6.10.04, בתוך 10 ימים מיום קבלת הדרישה בכתב."

4.     העובדים פוטרו מעבודתם במהלך שנת 2008, וביום 2.7.09 הגישו לבית הדין האזורי תביעה כנגד דפוס ובעל השליטה בה, מר עופר בטאט, משיב פורמאלי 1 (להלן- המשיב) לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות להם מכוח יחסי העבודה וסיומם, כמפורט להלן:

4.1.                     לטענת משיבה פורמאלית 2 (להלן - גב' פלטי) החל מחודש ינואר 2007 נוכו משכרה כספים לקופת הגמל, אולם הכספים לא הועברו לקופה, והיא תבעה פיצוי בגין אי הפרשות לגמל, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.

4.2.                      לטענת משיב פורמאלי 3 ( להלן - מר מוסקוביץ) החל מחודש מאי 2007 נוכו משכרו כספים לקופת גמל, אולם לא הועברו במלואם לקופה. כמו כן טען כי לא הועברו עבורו כספים לקרן השתלמות מינואר 2004 עד יוני 2008 . בתביעתו תבע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.

4.3.                      לטענת משיב פורמאלי 4 (להלן - מר כורש) החל משנת 2007 ועד לפיטוריו בחודש יוני 2008 נוכו משכרו כספים לקופת גמל, אולם לא הועברו לקופה במלואם. כמו כן על פי הערכת רו"ח לא הועברו עבור מר כורש כספים לקרן השתלמות מחודש ינואר 2007. מר כורש תבע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.

5.     בכתב ההגנה טענו דפוס והמשיב טענות שונות לעניין התביעה נגדם. בין היתר, ולענייננו טענו כי כל תביעה הנוגעת לתקופה שקדמה למועד הקובע יש להפנות לשיב"א אשר היתה המעסיקה בתקופה זו; דפוס שילמה את חלקה בפיצויי הפיטורים של העובדים וכל סכום פיצוי פיטורים המגיע להם, והמוכחש כשלעצמו, הם זכאים לקבלו משיב"א; על שיב"א לשפות את דפוס עבור כל סכום בה תחויב דפוס בגין פיצויי פיטורים לעובדים בתקופה בה העסיקה אותם, וזאת מכוח התחייבותה החוזית בהסכם ומכוח התחייבותה בפסק דין.

6.     על רקע האמור הגישה דפוס לבית הדין האזורי בקשה למתן רשות למשלוח הודעה לצד ג' - לשיב"א. במסגרת הבקשה וההודעה טענה דפוס כי היא איננה אחראית לזכויות שהגיעו לעובדים ושנצברו לזכותם לפני המועד הקובע, וזאת על פי ההסכם שנחתם בינה לבין שיב"א, וכן על פי הסדר הפשרה קיבל תוקף של פסק דין; על פי ההסכם, שיב"א אחראית לכל טענה, תביעה או דרישה של העובדים שעבדו בבית הדפוס טרם רכישתו ע"י דפוס, לרבות הזכות לפיצויי פיטורים, ביחס לתקופה שלפני המועד הקובע; שיב"א חייבת לשפות את דפוס בגין כל סכום בו תחויב דפוס ביחס לתקופה שלפני המועד הקובע; עילתה של הודעת צד ג' היא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מן הטעם שמתייחסת לחלקה של שיב"א בפיצויי הפיטורים של העובדים בגין תקופת עבודתם אצלה; צרוף שיב"א כצד ג' הכרחי לצורך הכרעה בכל המחלוקות הנובעות מהתביעה ויחסוך בזמן שיפוטי יקר.

7.     בהחלטה מיום 21.1.2010 נעתר בית הדין לבקשת דפוס למשלוח הודעת צד ג' לשיב"א, כמו כן הורה להמציא לשיב"א את הודעת צד ג' בצירוף כתב התביעה וההחלטה, עד יום 28.1.2010. עוד נקבע כי על שיב"א להגיש כתב הגנה עד ליום 28.2.2010.

8.     למרות שההחלטה להתיר את משלוח הודעת צד ג'  ניתנה עוד ביום 21.1.2010, ההודעה הומצאה לשיב"א רק ביום 5.5.2011. בהחלטה מיום 1.6.2011 נתקבלה בקשת שיב"א למתן ארכה "להגשת כתב הגנה מטעמה או כל בקשה אחרת" עד יום 31.7.2011.

9.     ביום 27.7.11 הגישה שיב"א בקשה לדחיית הודעת צד ג' על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. לחלופין, ביקשה לעכב את ההליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות. מנגד, טענה דפוס כי יש לדחות את הבקשה. עמדת העובדים היתה כי יש לדחות את  הבקשה למשלוח הודעת צד ג' מן הטעם שצירוף צד ג' יסרבל את ההליך.

10.            בית הדין האזורי דחה כאמור את בקשת שיב"א לדחיית הודעת צד ג' על הסף, וכמו כן נדחתה בקשתה לעיכוב ההליכים, עקב הסכם בוררות בינה לבין דפוס. בית הדין האזורי קבע כי בהחלטה מיום 21.1.10 ניתנה רשות למשלוח הודעת צד ג', ומשכך העניין נדון והוכרע כבר לפני כמעט שנתיים; בקשת שיב"א הוגשה באיחור רב, לאחר שהוגש כתב הגנה מטעמה ובסמוך למועד הדיון, ובשיהוי זה יש להטות את הכף לדחיית הבקשה; דרך המלך לחלוק על החלטות ביניים היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, וזו לא הוגשה במועד; הבקשה לדחיית הודעת צד ג' באה לעקוף את הפרוצדורה הנכונה ובאיחור רב. לעניין הסמכות העניינית בית הדין האזורי קבע כי במקרה הנדון נקודת הכובד של עילת ההודעה לצד ג' הינה במשפט העבודה, שכן העובדים הגישו תביעתם כנגד דפוס לתשלום זכויות מכוח יחסי העבודה בין הצדדים; כתב התביעה מכיל רכיבים הקשורים גם לתקופת העסקתם על ידי שיב"א ובכך מקים זיקה ישירה בין העובדים לבין שיב"א, על אף שההסכם בינה לבין דפוס הינו עסקי מסחרי; נוכחות צד ג' דרושה לצורך השלמת התמונה וכדי למנוע פיצול התדיינויות בין ערכאות שונות אשר יעסקו באותה מערכת עובדות; אין לקבל את עמדת העובדים מאחר שצירוף צד ג' נעשה כבר לפני שנתיים ואינו מסרבל היום את ההליך. בנוסף, דחה בית הדין את בקשתה החלופית של שיב"א לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, מן הטעם שזכויות מתחום משפט המגן אינן יכולות להוות נושא לבוררות.

תמצית טענות הצדדים בערעור:

11. לטענת שיב"א שגה בית הדין בקובעו כי הבקשה לדחייה על הסף הוגשה בשיהוי, שכן היא לא צורפה כצד בבקשה להתיר את משלוח ההודעה לצד שלישי וכלל לא הייתה מודעת להליך זה, ורק ביום 5.5.2011 נמסרו לה הבקשה וההודעה.    

12.            לגופו של עניין, טוענת שיב"א כי עילת ההודעה לצד ג' והמחלוקת שהתגלעה בינה לבין דפוס, עניינה בהתחשבנות מסחרית בין שתי חברות שאינה כפופה למשפט העבודה; אין לבית הדין האזורי לעבודה סמכות עניינית לדון בהודעת צד ג', שכן המחלוקת בין שיב"א לבין דפוס הינה עסקית טהורה, בשונה מהמחלוקת בין העובדים לבין דפוס; שליחת הודעת צד ג' אינה יוצרת זיקה כלשהי בין שיב"א לבין העובדים; צירוף שיב"א כצד שלישי יסרבל ויאריך את ההליכים בבית הדין האזורי, שכן מדובר במערכת עובדות שונה מזו שתידון בתביעה העיקרית; גם אם ייקבע כי הודעת צד ג' היא בסמכות בית הדין לעבודה, יש לעכב את ההליכים בהודעת צד ג', עקב קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים; טענתה החלופית של דפוס לפיה ככל שייקבע כי הודעת צד ג' אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה, היא תבקש את צירופה של שיב"א כנתבעת, מהווה הרחבת חזית אסורה; לדפוס אין כל עילה לבקש את צירופה של שיב"א כנתבעת, שכן ההסכם בין הצדדים קובע מפורשות כי דפוס תיקח על עצמה את כל התחייבויות שיב"א כלפי העובדים לרבות התקופה שלפני המועד הקובע.

13.            לטענת דפוס והמשיב, החלטת בית הדין האזורי היא החלטת ביניים בה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב; הלכה פסוקה היא כי בית הדין נוקט בזהירות יתרה בעניין סילוק על הסף ומעדיף את בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה; כעולה מכתבי הטענות שהגישה דפוס עילת התביעה כנגד שיב"א היא בנוגע לזכויות העובדים בתקופה שקדמה למועד הקובע, הן לגבי חלוקת נטל פיצויי הפיטורים והן לגבי ההפרשות לפוליסות הביטוח של העובדים; עילת תביעה זו היא בתחום משפט העבודה, ולכן קיימת לבית הדין סמכות עניינית; עילת התביעה בהודעת צד ג' אינה מסחרית-חוזית במהותה ונקודת הכובד הדומיננטית של עילת התביעה בהודעת צד ג' מקורה ביחסי העבודה שנוצרו בין העובדים לבין כל אחת מהמעסיקות בתקופת השונות ולאחריותן כלפיהם; גם אם בוחנים את הודעת צד ג' כתביעה נפרדת, כנטען על ידי שיב"א, גם אז קמה סמכות עניינית לבית הדין לעבודה; אמנם היחסים הפנימיים בין דפוס לבין שיב"א מבוססים על טענת שיפוי, אולם המשמעות המעשית היא חלוקת נטל פיצויי הפיטורים ואחריות שיב"א לכל טענה של העובדים שקמה לפני העברת הפעילות לדפוס; התרת צירופה של שיב"א תייעל את הדיון ותאפשר לקבוע חבות כל אחד מהצדדים כלפי העובדים במסגרת התדיינות אחת; דחיית ההודעה לצד ג' תביא לפיצול ההתדיינות ולבזבוז זמן שיפוטי יקר; אין מקום לעכב את ההליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, מן הטעם שמדובר בזכויות ממשפט העבודה המגן שאינן יכולות להיות נושא לבוררות.